המחקר עקב אחרי 40 נשים עם סרטן שד הורמונאלי גרורתי (שלב 3 או 4) ללא עדות של מחלה פעילה או כאלו  עם סרטן שד מסוג "טריפל נגאטיב" (TRIPLE NEGATIVE) בשלב 2.

10 חודשים לתוך הניסוי 75%  מהנשים עם סרטן שד מסוג  TRIPLE NEGATIVE היו ללא עדות לחזרת מחלה .

הרציונאל של המחקר מתבסס על העובדה הידועה כי תאים הנחוצים להתבססות של גרורות צריכים להשתמש בנחושת בכדי לייצר כלי דם חדשים. כשאין בגוף מספיק נחושת, היכולת של הגידול לייצר כלי דם חדשים ולבסס גרורות ניפגעת.

המחקר השתמש בתרופה בשם (Tetrathiomolybdate ׁ(TM  שחוסמת קליטה של נחושת בקולטני התאים, וכך למעשה מורידה את רמת הנחושת בגוף.

שימו לב: המחקר לא עוסק בהאטה של מחלה אקטיבית, אלא בשימור של מחלה רדומה, ובמניעת התפשטות גרורתית.

הערותי:

מחקר מעניין  בתחום שנחקר מזה מספר שנים. תוספי תזונה יכולים גם הם להיות יעילים  בהורדת רמת הנחושת בגוף. אבץ למשל מתחרה עם נחושת על אותם קולטנים ולכן העמסה של אבץ בגוף יכולה להיות יעילה בהורדת רמת הנחושת. גם היסוד מוליבדנום יכול להיות תוספת יעילה לפרוטוקול תוספים שתכליתו להוריד את רמת הנחושת בגוף.

לחולות סרטן שד גרורתי ולחולות בסרטן שד מסוג TRIPLE NEGATIVE  מומלץ לבדוק את רמת הנחושת (COPPER) והאבץ (ZINC ) בגופן בבדיקות דם תקופתיות, ולפעול בהתאם להנחיית איש מקצוע המבין בתחום תוספים תזונה לחולה אונקולוגי.

הפוסט האטה בהתפשטות סרטן שד גרורתי וסרטן שד מסוג TRIPLE NEGATIVE ע"י הורדת רמת הנחושת הופיע לראשונה ב-שרון בר גיל.

מחקר שהוצג לאחרונה בסימפוזיון סן אנטוניו לחידושים בטיפול בסרטן השד עוסק בשאלה : מדוע נשים בגיל המעבר מפסיקות שימוש בתרופות  למניעת חזרה של סרטן שד ? שאלה זו הינה חשובה ומטרידה שכן תרופות למניעת הישנות המחלה הינן תרופות מצילות חיים. במחקר שהתפרסם בשנה החולפת ע"י האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית מצא כי השימוש במעכבי ארומטז (כגון ארומזין או פמרה) מקטין את הסיכוי להישנות המחלה ב 65% http://chicago2011.asco.org/ASCODailyNews/HER2.aspx)). והנה למרות התוצאות המרשימות , 36% מהנשים דיווחו כי בחרו להפסיק את השימוש בתרופות.

המחקר, שנערך ע"י אוניברסיטת NORTHWESTERN בשיקאגו, הינו המחקר הראשון שפנה לנשים עצמן ושאל אותן לסיבות להפסקת נטילת  תרפות למניעת חזרה של המחלה.

המחקר מצא כי הסיבה המרכזית להפסקת השימוש בתרופה הינה תופעות לוואי בינוניות עד חמורות בהיקף גדול הרבה יותר ממה שידוע היה עד כה. נראה כי הסיבה המרכזית לכך היא הפער בין חווית האישה לבין מה שהיא בוחרת לספר לרופא שמטפל בה.

במחקרים קודמים, שהתבססו על דיווחי רופאים , נמצא כי רק כ 5% מהנשים סובלות מתופעות לוואי בינוניות עד חמורות, בעוד במחקר שפנה אל הנשים עצמן אחוז הסובלות מתופעות לוואי בדרגה כזו היה גדול פי 7 (36%).

החוקרת הראשית, פרופסור לרפואה ומדעי החברה, אומרת כי באופן עקבי נמצא שרופאים נוטים להקל ראש בתופעות הלוואי הקשורות לטיפול התרופתי. לטענתה רופאים נותנים למטופלים תרופה, בתקווה לעזור להם, ולכן יש להם נטייה להפחית בחומרת תופעות הלוואי . המטופלים, מצדם,  לא רוצים להיתפס כמתלוננים, ולכן ממעיטים בדיווח על סבלם.

המחקר ביקש מ 866 נשים לדווח על תופעות לוואי ב 4 נקודות זמן: 3 , 6 , 12 ו 24 חודשים מעת תחילת הטיפול.

תופעת הלוואי הרווחת ביותר, אחרי 3 חודשיי שימוש בתרופות , הינה כאבים במפרקים(36%) . בנוסף דיווחו הנבדקות על גלי חום(28%), ירידה בחשק המיני(24%), עלייה במשקל, תחושת נפיחות, רגישות בשדיים, מצבי רוח, עצבנות ובחילה. אחוז המשתמשות המדווחות על  תופעות לוואי עלה ככל שהטיפול התארך.

עוד מצא המחקר כי הנשים שנוטות לסבול יותר מתופעות לוואי הן בעיקר נשים שהחלו את הטיפול התרופתי כשהן עדיין סובלות מתופעות לוואי של טיפולי כימותרפיה או הקרנות . נשים שלא עברו  כימותרפיה או הקרנות, או שלא נטלו תרופות רבות אחרות, חוו פחות תופעות לוואי, ולכן היו בסבירות גבוהה יותר להמשיך את הטיפול התרופתי כמתוכנן.
המחקר מציין כי כשהמטופלת מרגישה עומס של תופעות לוואי הסיכוי של הפסקת הטיפול התרופתי הינו משמעותי, וטוען כי זוהי קריאת השכמה לרופאים להפנות יותר תשומת לב לדיווחים  על תופעות לוואי , ולניהול איכות החיים של המטופלות שלהם.

עוד מציין המחקר כי ניתן לטפל בחלק ניכר מתופעות הלוואי, וכך לצמצם את אחוז הנשים המפסיקות טיפול. הם ממליצים למשל לטפל בעלייה במשקל ע"י הפניית המטופלות לייעוץ תזונתי מתאים.

ניתן להוסיף ולומר כי גם כאבי מפרקים וגלי חום (2  תופעות הלוואי הרווחות ביותר)  יכולים להיות מטופלים ביעילות באמצעות השימוש ברפואה משלימה: דיקור, תזונה, תוספים, צמחי מרפא ותנועה.

דיקור יעיל בהפחתת גלי חום:

· במחקר שנעשה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה נמצא כי דיקור במשך שבועות ספורים בלבד הפחית בצורה ניכרת גלי חום אצל 28% מהנשים.

· תרופות אנטי דיכאוניות ממשפחת ה SNRI ( לדוגמה: אפקסור, ונלה, סימבלטה) נמצאו אף הן יעילות בהפחתת גלי חום ונשים רבות שחלו בסרטן שד מקבלות המלצה להשתמש בתרופות מסוג זה. אך ככל תרופה, השימוש בהן כרוך פעמים רבות בתופעות לוואי כגון: יובש בפה, סחרחורות, דיכוי החשק המיני, שכחה ועוד. מחקר שהתפרסם בירחון האונקולוגי JCO השווה את השימוש בתרופות אנטי דיכאוניות אל מול דיקור להפחתת גלי חום. המחקר מצא כי השימוש בדיקור מפחית את גלי החום באותה מידה כמו התרופה. מעבר לזאת המחקר מצא כי השימוש בדיקור יעיל למשך זמן ארוך יותר, ואינו נושא עמו אף תופעת לוואי. (http://jco.ascopubs.org/content/28/4/634.shot)

תזונה ותוספי תזונה:

· מחקר שהתפרסם לפני מספר חודשים נמצא כי תוסף של מגנזיום במינון של 400 מ"ג ליום, הפחית באופו משמעותי הן את התדירות והן את העוצמה של גלי חום אצל נשים בגיל המעבר שחלו בסרטן שד (http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21271347)

· במחקרים אחרונים שבדקו את ההשפעה של צריכת סויה אצל חולות סרטן שד בגיל המעבר נמצא כי צריכת סויה מעצימה את ההשפעות החיוביות של תרופות למניעת הישנות של המחלה (כגון טמוקסיפן ומעכבי ארומטז).

אז לכל אלו שסובלות מתופעות לוואי קלות עד חמורות, ולפני שמי מכן בוחרת להפסיק את הטיפול התרופתי, כדאי לזכור כי תרופות למניעת הישנות המחלה הינן תרופות מצילות חיים.

ולכן, מומץ בחום לשקול שימוש בדיקור, ייעוץ תזונתי וטיפולים נוספים של הרפואה המשלימה בכדי לצמצם משמעותית את תופעות הלוואי

הפוסט מחקר: מדוע נשים מפסיקות להשתמש בתרופות למניעת סרטן שד ? הופיע לראשונה ב-שרון בר גיל.

חלק מגורמי הסיכון אינם ניתנים לשינוי (כגון נשאות גנטית) לעומת זאת חלק ניכר מגורמי הסיכון הם בשליטתנו (למשל שתיית משקאות אלכוהוליים) לפניכן רשימה של הגורמים המגדילים את הסיכון לפתח סרטן רגיש לאסטרוגן (שד, ערמונית וסרטנים נוספים) :

• חשיפה של יותר מ  5 שנים לגלולות למניעת הריון
• שימוש בתרופות  הורמונליות בגיל המעבר
• היסטוריה משפחתית של סרטן
• נשאות של מוטציה גנטית  BRCA1/BRCA2
• עודף משקל
• גיל – ככל שמתבגרים עולה הסיכוי לתחלואה
• חוסר פעילות גופנית
• צריכה של מעבר ל 2 משקאות אלכוהוליים ליום
• ללא לידות או לידה ראשונה מעל גיל 30
• ווסת ראשונה בגיל צעיר והפסקת ווסת בגיל מבוגר
• חשיפה לקרינה

הפוסט גורמי סיכון לחלות בסרטן שד רגיש לאסטרוגן הופיע לראשונה ב-שרון בר גיל.

המחקר מתייחס ל 14 גורמי סיכון, מתוכם 5 קשורים לתזונה:

[unordered_list style="green-dot"]

• צריכת פירות וירקות
• צריכת בשר אדום
• צריכת אלכוהול
• צריכת מלח
• צריכת סיבים תוזנתיים

[/unordered_list]

בנוסף: עישון, פעילות גופנית, עודף משקל, חשיפה לקרינה, שימוש בהורמונים ומספר גורמים נוספים .

[box type="info" style="rounded" border="full"] החוקרים הגיעו למסקנה כי 14 גורמי הסיכון הללו אחראים ללא פחות מאשר 43% מכלל מקרי הסרטן בבריטניה בשנת 2010 (כ 134,000 מקרים) . הגורמים הקשורים לתזונה ומשקל אחראים לכמעט 19% (26,000 מיקרים) . ניתן לשער כי אצלנו המצב לא שונה באופן מהותי.[/box]

המחקר מצא כי למעט עישון, גורם הסיכון המשמעותי ביותר אצל גברים הינו צריכה נמוכה של פירות וירקות, ואילו אצל נשים עודף מישקל.כל אחד מגורמים אלו אחראי לכ 7% מכלל מקרי הסרטן.

החוקרים מציינים כי סרטן היא מחלה שניגרמת כמעט תמיד ע"י מספר גורמים הפועלים במקביל, ומעצימים אחד את השני. לדוגמה צריכה גבוהה של אלכוהול במקביל לעישון מכפילה את הסיכון למחלה. ולכן ממליצים לצמצם גורמי סיכון עד כמה שניתן.

הפוסט מחקר חדש: מהו אחוז מקרי הסרטן השייך לאורחות חיים ? הופיע לראשונה ב-שרון בר גיל.

בדיקות מעבדה :

[unordered_list style="green-dot"]

• בדיקת יעילות המטבוליזם של אסטרוגן – זוהי אחת הבדיקות החשובות למניעת סרטן הורמונאלי (שד, רחם, צוואר הרחם , פרוסטטה ואחרים) .   הגוף מעבד אסטרוגן במספר נתיבים, השונים בהשפעתם על הגוף.  ישנם נתיבים המעבדים אסטרוגן בצורה בריאה , ואחרים המייצרים מטאבוליטים (חומרי פסולת) שעלולים לעודד תהליכים סרטניים.  מחקרים רבים מראים כי מדידת הדרכים בהם הגוף מעבד אסטרוגן מהווה סמן חשוב לניבוי הסיכון לחלות בסרטן שד (וסרטנים הורמונליים אחרים), שכן עיבוד אסטרוגן לקוי פירוש סיכון מוגבר למחלה. המחקרים אף מראים, כי ניתן, באמצעות תזונה, צמחי מרפא ותוספים להשפיע על עיבוד האסטרוגן , לשפר אותו, וכך להפחית משמעותית את הסיכון לחלות.

בדיקת שתן אותה נשלח למעבדת מחקר בארה"ב , מאפשרת מיפוי של נתיבי עיבוד האסטרוגן הייחודיים לכל אחד ואחת מאתנו.  הבדיקה מאפשרת לנו למדוד, ויותר חשוב מכך לטפל, באחד מגורמי הסיכון  החשובים לחלות בסרטן הורמונאלי. בהתאם לתוצאות הבדיקה נתכנן את השימוש בתזונה ותוספים , במטרה להגיע לעיבוד אסטרוגן אופטימלי הממזער את הסיכון לתחלואה.

להבנה מלאה יותר של תהליכי עיבוד האסטרוגן קרא את הפוסט "מה שברוקולי יכול לעשות"

http://sharonbargil.co.il/2011/11/brocollicancer/

• בדיקת תפקוד של  מערכת העיכול  –

• בדיקת רגישות למזונות שונים
• Adrenal Stress Test

• בדיקת חומצות שומן חיוניות בגוף

[/unordered_list]

הפוסט בדיקות מעבדה מתקדמות הופיע לראשונה ב-שרון בר גיל.

שרון בר-גיל ועופר כספי

סרטן השד הוא אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר. הנתונים מצמררים: אחת מכל 8 עד 9 נשים בישראל תחלה במחלה במהלך חייה. מספר מטריד מאד לכל הדעות. כ 70%-80% מסרטני השד הם גידולים הרגישים לאסטרוגן. בנוסף, גם חלק לא מבוטל מגידולי הרחם, השחלה, האשכים והערמונית מראים רגישות לאסטרוגן. משמעות הדבר היא חשש אמיתי, שחשיפה מוגזמת לאסטרוגן עלולה לתרום להתפתחותם ולהתפשטותם של גידולים אלו, ששיעור אבחנתם נמצאת כל העת במגמת עליה.

אז מהו למעשה אותו ההורמון הקרוי האסטרוגן?

הורמונים, הם חומרים טבעיים הנוצרים ומופרשים באיברים ובבלוטות שונות בגוף. ההורמונים משתחררים למחזור הדם ומשם מגיעים אל רקמות הגוף השונות שם הם מתפקדים כשליחים, כלומר – כמעבירי הודעות. הודעות אלו, הן בעצם הוראות ההפעלה של המכונה המופלאה הזו שנקראת גוף האדם. ההורמונים אחראים על אין ספור פעילויות בגוף: חילוף חומרים (מטבוליזם), ויסות טמפרטורה, עידוד או דיכוי של גדילה, שינה והתעוררות, רעב ושובע, התבגרות ומיניות, דיכאון ושמחה ועוד רבות אחרות. אכילה למשל, מעודדת הפרשה של ההורמון לפטין המשרה תחושת שובע, וירידת החשיכה מעודדת הפרשה של ההורמון מלטונין המעורר תחושת עייפות ורצון לישון. בקיצור, בלי ההורמונים – חיינו אינם חיים.

על מה אחראי האסטרוגן?

עבור רובינו ההורמון אסטרוגן מתקשר אסוציאטיבית עם תפקודי המין הנשי, אך למעשה אסטרוגן מצוי בגופו של כל אחד מאתנו – גברים ונשים כאחד. בנוסף לוויסות תהליכים הקשורים לתפקוד המיני, לאסטרוגן תפקידים רבים ומגוונים נוספים הקשורים לבריאות העצם (ולכן העלה בשכיחות אוסטיאופורוזיס לאחר גיל המעבר), לבריאות הלב וכלי הדם (ולכן העלייה בשכיחות מחלות אלו בנשים לאחר חידלון הוסת), לוויסות מצב הרוח וההתנהגות, לשריפת שומן, ועוד.

אלא, שכמו בדברים רבים אחרים בחיים, הכל עניין של מידה. אסטרוגן חיוני לבריאותנו, אך חשיפה מוגזמת לאסטרוגן עלולה לתרום משמעותית להופעת והתפתחות מחלות שונות, ובכלל זה כאמור סרטן. למשל, נשים שגיל הופעת הוסת אצלן מוקדם וגיל הפסקתו מאוחר, כמו גם נשים החוות הריון ראשון בגיל מאוחר או מיעוט הריונות, ונשים שאינן מיניקות – כל הנשים הללו טובלות בעצם באמבט של אסטרוגן שנים ארוכות של חייהן. ואכן, בנשים אלו, שכיחות סרטן השד גבוהה יותר מבשאר האוכלוסייה. אז מה נוכל אם כן לעשות בכדי למנוע חשיפה מוגזמת לאסטרוגן?

תרופות, אבל לא רק:

לאורך שנות הפוריות, האסטרוגן נוצר בשחלות. עם חדלון הוסת והפסקת הפעילות השחלתית, האסטרוגן נוצר ברקמת השומן ובבלוטת יותרת הכליה. מכאן, שהאסטרטגיה העיקרית ברפואה המערבית לביטול השפעתו הרעה של האסטרוגן הינה על ידי אחת משתי חלופות: או על ידי הפחתת ייצורו (למשל באמצעות דיכוי שחלתי), או על ידי חסימת השפעתו באיברי המטרה (למשל בנשים המתמודדות עם סרטן השד בעל תכולת קולטנים גבוהה לאסטרוגן, הקרויה בשפה המקצועית ER+, באמצעות מתן תרופות שונות המונעות את קישור האסטרוגן לשד). הסבר קצר וממצה על סוגי ודרכי הפעילות של התרופות הללו ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן (www.cancer.org.il).

אלא שלא רק תרופות באות בחשבון. מזה זמן רב אנו יודעים על חשיבות הצמצום של החשיפה לאסטרוגן ממקורות שמחוץ לגוף. מעבר להורמונים אליהם אנו נחשפים בתרופות המכילות אסטרוגן, פרוגסטרון או שילוב שלהם, כגון גלולות למניעת הריון, טיפול הורמונאלי חלופי (לאחר הפסקת הוסת) או טיפולי פוריות, המזון אותו אנו אוכלים, חמרי הניקוי וההדברה בהם אנו משתמשים ואפילו מוצרי קוסמטיקה – כל אלו עלולים להכיל תרכובות כימיות דמויות אסטרוגן, המחקות את פעולתו בגוף. פירוש הדבר – יותר אסטרוגן, ובקיצור תוספת שמן למדורה.

בשנים האחרונות מתברר שקיים גורם משמעותי נוסף הקובע את רמת החשיפה של גופינו לאסטרוגן: דרך הפינוי שלו מהגוף.

כיצד מתפנה האסטרוגן מן הגוף?

כשהורמון מסיים את שליחותו בגוף, תם ונשלם תפקידו, ועתה עליו להתפרק ולהתפנות אל מחוץ לגוף כמו כל פסולת אחרת. נמצא כי לדרך בה גופינו מפרק את האסטרוגן ומפנה אותו כפסולת יש השפעה מכרעת על מידת החשיפה, אותו אמבט אסטרוגני, בגוף.

הכבד הוא השחקן המרכזי (אם כי לא היחידי) בו מתרחש המטבוליזם של האסטרוגן וההורמונים האחרים. לכבד יש 3 דרכים שונות בכדי לפרק אסטרוגן ולהכינו לפינוי מהגוף. כל אחת מהדרכים מייצרת מטאבוליטים (תוצרי פירוק) שונים, המשפיעים על הגוף בצורה אחרת.

מסלול אחד, הנקרא 2-OH, נחשב מסלול בטוח כיון שהוא יוצר מטבוליטים עם פעילות אסטרוגנית חלשה או כאלו המעכבים פעילות מסרטנת. שני המסלולים הנוספים, הנקראים 4-OH ו 16-OH, התגלו כפחות רצויים, כיון שהם בעלי פעילות אסטרוגנית דומיננטית, ולכן עלולים להיות פרו-סרטניים. ואכן, נמצא כי נשים החולות בסרטן שד נוטות לייצר ביתר מטאבוליטים של אסטרוגן במסלולים הפחות רצויים, כפי שניתן למדוד בבדיקות שתן.

לפיכך, באופן אידיאלי נרצה להגדיל את המטבוליזם של אסטרוגן דרך המסלול הבטוח ומאידך נרצה לצמצם מטבוליזם של אסטרוגן דרך 2 המסלולים האחרים. ואכן, במחקר איטלקי שעקב אחרי יותר מ 10,000 נשים במשך 5 שנים נמצא כי נשים עם מטבוליזם "טוב" של אסטרוגן פיתחו סרטן שד בצורה משמעותית פחות (40% הפחתה) מנשים עם מטבוליזם תת מיטבי.

אז מה ניתן לעשות בכדי למנוע או למזער את הסיכון להישנות או התפשטות של מחלה?

לשמחתנו, פעמים רבות שינויי תזונה ואורחות חיים, ושימוש בצמחי מרפא ובתוספי מזון שונים יכולים לחולל שינוי משמעותי במסלולי הפירוק של האסטרוגן, ובכך לתרום לצמצום החשיפה אליו. כך למשל, במחקר שנעשה בקנדה ושפורסם לאחרונה, נמצא כי תוך חודש אחד בלבד, נשים שצרכו צמחי מרפא ופיטוכימיקלים שבודדו מברוקולי, פינו אסטרוגן מהגוף בצורה בריאה יותר מנשים בקבוצת הביקורת.

אז מה כדאי לאכול בכדי לתמוך במטבוליזם בריא של אסטרוגן?

– כדאי להרבות בצריכת סיבים (הנמצאים בפירות, ירקות, דגנים וקטניות מלאים). ההסבר: דרך נוספת בה מתפנה אסטרוגן מהגוף הוא באמצעות הצואה. לחיידקי המעי תפקיד מכריע בתהליך זה. מתברר שתוספת סיבים מטייבת את תהליך הפנוי.

– כדאי להרבות בצריכה של ירקות ממשפחת המצליבים כגון ברוקולי, כרוב, וכרובית. הסבר: מעבר לסיבים תזונתיים מכילים הירקות הללו חומרים בשם אינדולים, שהינם פיטוכימיקלים המעודדים פירוק טוב יותר של אסטרוגן. בשל רגישותם הרבה של החומרים הללו לחימום יתר, מומלץ לאדות את הירקות ולא להרתיחם. זאת ועוד, כדי להשיג אפקט קליני משמעותי, יש כיום תוספים מרוכזים של אינדולים (I3C ו DIM לדוגמא) שהוכחו מחקרית כבעלי משמעות בסרטן השד.

– זרעי פשתן טחון טרי. ניתן לערבב 1-2 כפות של את זרעי פשתן טחון במים, יוגורט או בכל דבר מאכל קר. הסבר: חומצות שומן אומגה-3 מאקטבות את האנזים האחראי על העיבוד הבריא של אסטרוגן.

– פולי סויה (אדממה), טופו ומוצרי סויה מותססים כגון טמפה תורמים אף הם את חלקם לעיבוד בריא יותר של אסטרוגן. הסבר: גם לסויה תמכיה במנגנונים האנזימתיים המקדמים פנוי בריא של אסטרוגן. הדבר מענין במיוחד לנוכח העובדה שבמשך שנים חששנו מחשפית נשים עם סרטן השד לסויה, המכילה תרכובות צמחיות דמויות אסטרוגן. אלא שמספר מחקרים אפידמיולוגיים שפורסמו לאחרונה מלמדים שיתכן וההיפך הוא הנכון וחשיפה מידתית לסויה מקטיה את שיעור הישנות המחלה. (שימו לב: המדובר בסויה ולא במוצרי סויה מעובדים ומהונדסים גנטית כגון שניצל סויה ודומיו – מהם אכן מומלץ להימנע !)

– עשבי תיבול וצמחי מרפא כגון רוזמרין, כורכום , גדילן, חילבה ,תה ירוק, כורכום ואחרים נמצאו אף הם כתומכים בעיבוד אסטרוגן בריא. הסבר: ניתן להשתמש בכל אלו בחופשיות לחליטות תה ולתיבול מאכלים, אבל כדי להשיג אפקט קליני רצוי יש צורך בכמויות ובריכוזים משמעותיים יותר ולצורך כך, בייעוץ מקצועי מתאים, ניתן להשתמש בתוספי מזון שונים.

ולא פחות חשוב, ממה כדאי להימנע? צריכה גבוהה של סוכרים, צריכת מאכלים עתירי שומן מן החי, צריכת אלכוהול בכמות מופרזת, העדר פעילות גופנית, ועודף משקל – כל אלו הוכחו כבעייתיים מאד בכל הקשור לסרטן השד.

המסקנה ברורה: בחירות תזונתיות יומיומיות, שנויים באורחות החיים, ונטילת תוספים / צמחי מרפא שונים עשויים להשפיע בצורה חיובית על האיזון ההורמונלי, ויכולים לתרום תרומה משמעותית למניעת מחלה.

ד"ר שרון בר-גיל היא מומחית לתזונה ולצמחי מרפא, נטורופתית ביחידה לרפואה משלימה בסרטן במרכז דוידוף שבבי"ח בילינסון. ד"ר עופר כספי הוא מנהל הרפואה האינטגרטיבית במרכז הרפואי רבין.

הפוסט מה שברוקולי יכול לעשות – כתבה, זמנים בריאים, ידיעות אחרונות, 13.11.11 הופיע לראשונה ב-שרון בר גיל.